s

יובל נולד ב- 10 במאי 1982. י"ז באייר תשמ"ב בארה"ב. תינוק במשקל 4.350 ק"ג.
הוא היה הבו האמצעי, אח לליאור הבכור ולנוגה הקטנה.
הוא היה ילד עגלגל, שמח ומאושר, אהב ללכת לגן לשחק בלגו ובמחשבים ולשחק במגרש עם החברים. יובל למד בבית ספר "הדרים" ואהב ללמוד חשבון ותורה.
הוא התעניין מאוד במטוסים ובטילים ואף השתתף בחוגי טיסנאות וטילים במכון וייצמן. במשך שנים התעסק בנושא הזה. כשאבין היה נוסע לחו"ל, הוא היה מביא לו טילים קטנים לבניה, ושניהם ביו יוצאים יחד לשדות להעיף אותם.
כבר בילדותו התגלתה אהבתו הרבה לבעלי חיים. יובל הלך לחוג וטרינריה וטיפול בבעלי חיים. אהבתו התבטאה בכך שלקח חיות עזובות מהרחוב וטיפל בהן. הוא לא הסתפק בחיות שאסף וביקש מהוריו לטפל בחיות נוספות.

 

בתיכון יובל התקבל למגמת מחשבים, מגמה שדרשה הרבה עבודה, יכולת ושכל רב. מכל תכונותיו בלטו אצלו השנינות והיכולת לתמרן בין הלימודים הקשים לחברים שלו. יובל היה נער מאוד מקובל ואהוב עם הכי הרבה חברים בשכבה. הוא היה ביחסי שלום עם כולם, וכולם אהבו אותו. כשהיה בא לבית הספר היה "מפזר" שלום לכולם. בהפסקות היה מוקף חברים ומדבר עם כולם.
בכיתה הפך את השיעורים למעניינים יותר ותמיד היו לו אמירות שנונות ומצחיקות. יובל היה תלמיד נהדר, חכם ומבריק. את מקצועות המחשבים אהב במיוחד.
לקראת הבגרויות היה יושב בריכוז ולומד, הוא אף פעם לא הלך בתלם - מספיק היה לו להיות זמן קצר בשיעור ולהבין ולמצות את העניין - ולהצליח.
לפעמים אף היה מתווכח עם המורים, וטוען שהם לא ממש מבינים אותו.
יובל השתתף במועצת התלמידים. איפה שהיו הרבה מאוד חבריו ותרומה חברתית.

 

בכיתה בו היה ישב גם חברו הטוב, דורון כהן, שנפל 3 שנים אחריו. הם היו מאוד שונים זה מזה. והיו ביניהם הבדלים רבים, אך דווקא השוני הזה הוא שחיבר ביניהם. הם הלכו כל השנים ביחד, עוד מימי הגן ודאגו זה לזה בצורה מדהימה. לפעמים נדמה היה שהם כמו שני מלאכים שנפגשו שוב למעלה.
לאחר התאונה, הכיתה והשכבה היו בהלם רב, כל הכיתה הייתה מן משפחה אחת גדולה בששבילו. הוא אושפז לאחר התאונה בבית החולים ""תל השומר" וכל חבריו נסעו לשם.
לאבד אותו היה כמו לאבד אח יקר.

 

יובל עבר את גיל ההתבגרות עם עליות ומורדו, עם שובבות מאוד גדולה, התרכזות בחברים ופחות בלימודים. היה לו מאו חשוב לבלות עם החברים. היו לא הרבה מאוד חברים, גם מבתי ספר אחרים, עולם הכירו את היובל. אנשים מאוד אהבו אותו. אנשים תמיד הרגישו בנוח איתו ורצו בחברתו, הוא תמיד העלה חיוך על פניהם.

יובל השתנה במעבר מהחטיבה לתיכון. בחטיבה היה עגלגל ולקרת התיכון הוא רזה, חל בו שינוי.
יובל אהב מחשבים, להמציא ולציור דברים חדשים. הוא הלך לחוגים במעון וייצמן ובנה עם חברים טיסנים וטילים ולבסוף היה מעיף אותם בחצר. הוא אהב מאוד טיולי שטח בג'יפ, לנסוע עם המשפחה לטיולים, לטפס על הרים,וללכת לשדה התעופה ולראות את המטוסים נוחתים. הוא אהב ללכת ל"סופרלנד" ולעלות על המתקנים הכי מפחידים, שום דבר לא הפחיד אותו. הוא אהב בארים ומסיבות. בכיתה י' הלך עם חברים לקניון הזהב שם היו משחקים ב"לייזר קווסט" ואוכלים מקדונלדס. הוא אהב ללכת לדיזינגוף ולשנקין, לקנות דיסקים מיוחדים ותקליטים שאפשר למצוא רק שם.
יובל אהב סרטים וקולנוע, מוסיקה ושחורה ורוק. הוא אהב ללכת להופעות. תמיד ידע הכל על מה שאהב. הכיר את כל הסרטים, ידע הכל על המוסיקה ששמע, על הזמרים והשירים וההופעות. הוא נהג להיות הכי טוב במה שעניין אותו.
הוא היה בן אדם של טריקים והמצאות. הוא היה בונה מכשירים ופותר על תקלה אלקטרונית.

 

בויכוחים יובל עמד על שלו ותמיד "יצא" צודק.
יובל אהב להיות שונה והיה אדם מאוד מיוחד - תמיד היה קונה דברים שאין לאף אחד אחר. הוא היה מוצא את על החנויות המיוחדות, נוסע עם חברים אליהן וקונה בגדים שאף אחד לא לבש לפניו.
הייתה לו התלהבות בלתי פוסקת מהחיים, הוא היה שובב גדול אך בוגר. יובל היה איש שיחב מרתק ומעניין וידע הרבה.
כשקיבל זימון לקורס טייס, הרגיש מאוד גאה ומאושר. אימו הייתה אומרת לו שהמבחנים מאוד קשים ויש סיכוי שהוא לא יצליח ולא יעבור לשלב הבא, אבל הוא היה צוחק ואומר : "אמא, אל תדאגי, אני אעבור". היה לו ביטחון עצמי מאוד גבוה. בכל מה שרצה - הצליח. והיה נחוש להשיג מה שחפץ.
יובל עבר את כל המבחנים לקורס טייס בציונים גבוהים עד לשלב הגיבוש אליו לא זכה להגיע.

    למעלה