דורון שלנו נולד ב 12.08.1981 חודשיים לפני המועד, פג קטן שידע להילחם ולשרוד.
בשבילנו זו היתה מתנה ולכן קראנו לו דורון.

דורון ילד שני במשפחתנו, אח של מיכל. דורון הוא מתנה גדולה ומחייכת שהוענקה לנו לזמן שאול.
דורון גדל והתחנך בראשון לציון בבית ספר היסודי "הדרים". חטיבת הביינים "זלמן ארן" ובתיכון ע"ש "גן נחום
.
כבר מגיל צעיר הראה דורון את אהבתו לספורט. מגיל 10 החליט על עתידו הצבאי. ידע שיהיה שריונר. אהבתו לטנק רק גברה עם השנים.

       

קשה להבין מה גורם לנער צעיר כמעט ילד להחליט על עתידו הצבאי.
אולי הצורך לתת? אולי הצורך לתרום?
דורון אהב את שירותו הצבאי והאמין במה שעשה.
דורון ילד גבוה מאוד ויפה עיניים.
"ילד עדין נפש לא נלחם לא כוחני". אך עם אופי. "העיקש החכם", זה שיודע להשיג מה שהוא רוצה, בלי לעשות הרבה רעש ובלאגן.

דורון זה אור ואושר שלא נגמר.
דורון זה חיוך, מעין חצי חיוך שהכיל כל אשיותו.
חיוך ביישני, צנוע שכאילו אמר אני בסדר. אני אתכם אבל אל תתמקדו בי יותר מידי יש פה עוד המון אנשים מסביבי.
דורון אהב מאוד את החברים והיה אהוב על ידם. חבריו היו חלק בלתי נפרד מאשיותו.
אומרים ש: "חברים מהצבא זה חברים לנצח" אך אצל דורון, מימי ילדותו החברים נשארו "לנצח"...
העיניים הגדולות שתמיד שאלו, העיניים הכהות שחייכו, העיניים שהביעו אהבה שחדרו ללבבות רבים, כבו לעד.

עוד לא בן 22 ודרכנו נפרדו לעד.
כתבו עלייך כה הרבה. הייתה כזה והיית אחר, תמיד בולט. תמיד נותן. נעים הליכות ומשכין שלום.
אדם שקול ומחושב, אשר ידע לאן ילד ומה יעשה.
מקשיב, מתעניין, תמיד חזק "פלמחנ"יק" כזה.

אחריות , צניעות , ענווה ...

סיפרו עליך, דיברו עליך...
כל מה שרצינו היה שתחזור הביתה בשלום !
אך אתה לא חזרת וגם לא תחזור.

ב 15.02.03  בשעה 08:21 במהלך פתיחת ציר בצפון רצועת עזה,
הטנק עלה על מטען ובער במשך מספר שעות. דורון ושלושת חייליו שכה אהב נהרגו.
אלכסיי בליצקי, איתי מזרחי ונעם בהגון.  "יהי זכרם ברוך".

    למעלה

משפחת כהן